בונים והורסים ; ובונים שוב ושוב הורסים

{ מצוק הכורכר של שמורת תל גדור ; בין חדרה למכמורת ; 29.12.17}



כשהולכים על החוף החולי צפונה , ממכמורת לכוון "חוף אולגה"- חדרה, יש מימיננו "מצוק" של סלע כורכר, מתחת לרגלינו חול ומשמאלנו - שורות של סלעי כורכר "מכורסמים" /"אכולים"/מוכי גלים. כאשר נישא את עינינו מעט רחוק יותר {קשה, העין רוצה לראות קרוב , למצוא קונכיות יפות, שלדי דיונונים, לעקוב אחרי הלבנית הקטנה המהלכת לה על "טבלאות הגידוד" בחיפושיה אחרי מזון...} נראה את "התמונה השלימה" : גלי ים המכים ממש בתחתית המצוק {בתמונה העליונה} , משירים ממנו מדי פעם גושי כורכר ענקיים הצונחים אל אותן "טבלאות כורכר" השקועות במים שהיו פעם בבסיסו של הרכס.


מה שמעניין בכל הסיפור הזה הם שני דברים :


האחד , המספר את תולדות הים הקדום יותר {לפחות בן מליון, הסבא רבא הזה...} וה"ימים" שבאו אחריו- "צאצאיו" {שגם גילם נמדד במאות אלפי שנים...} . וכל ים כזה , שונה מקודמו , למרות שהם בני אותה ה"משפחה" , אותו המקום, אותה השכונה – החוף המזרחי של אגן הים שהיום קוראים אותו – "הים התיכון". אבל לכל אחד , דמות משלו ואופי משלו . למרות שיש "גנטיקה" , יש מאפיינים שבחלקם דומים בין ה"ימים השונים" , ובעיקר – עומקם או "גובהם" {בעיקר בהשוואה למה שאנו בני האנוש , רואים עכשיו- "גובה פני הים " = 0 }. כי בתקופות בהן התפתחו קרחוני ענק בחצי הכדור הצפוני , היו הימים "נמוכים יותר" וחופיהם המזרחיים נדדו הרחק מערבה. אבל מה שחשוב יותר {אולי לא ממש , אבל את זה אנחנו רואים כאן ועכשיו...} שבתקופות הבין- קרחוניות , הזמנים בהם נמסו הקרחונים ופני הים עלו, "גבה" הים והרחיק הרבה מזרחה , מעבר לקו החוף הנראה היום.


וידועים לידענים לפחות 3 "ימים" או יותר נכון – חופי ימים ממאות אלפי השנים האחרונות. ואיך יודעים ? כי על קו החוף של הים הקדום, נוצר סלע מיוחד – ה כ ו ר כ ר . מן תערובת של חול, מלחים, שברי צדפות, גיר המומס במים ועוד וכל אלו, בהתגבשותם- יוצרים את ה"סלע החופי". ויש את רכס הכורכר המזרחי {שבכרמל הוא ממש צמוד להר, אבל באיזור קבוץ ארז בדרום, למשל – הוא ממש רחוק כמה וכמה ק"מ מהחוף של היום}. ויש את המרכזי עליו ממוקמים ישובים אחדים בשרון ויש גם את המערבי . ולגבי דידי , הוא המעניין ביותר.


הוא המעניין ביותר , כי הוא כבר מספר את הסיפור השני של "מערכת היחסים" בין רכסי הכורכר והים של היום- "צעיר הימים". הולל , פוחז וסוער, מסתער לו זה הצעיר על קו החוף של אביו הקדום יותר, נוגס בו , כותש אותו , ממוטט חלקים ממנו ובמקומות מסויימים, אף פורץ ועובר אותו וכמעט "נושק" לרכס התיכון , כמו באיי אכזיב בחופנו הצפוני.


ומה שבנה הים הקודם, הורס זה הצעיר במהלך "גידולו" ; הולך וגובהה {או מעמיק, תלוי מאיפה מודדים...} מכה ומציף ולעיתים נדמה ש"ממש בכוונה" הוא הורס את מעשי הימים שקדמו לו. כאילו כל ה"בניה" שלהם – לשוא היתה. כאילו כל מה שעשו קודמיו- לא נחשב "טוב ונכון". ואולי עוד כמה מאות אלפי שנים, יקבע הים הזה את "גבולותיו", את חופו המזרחי , ויבנה שם איזה-שהוא חוף כורכרי משלו.


ואם חושבים טוב ומסתכלים גם לקרוב וגם לרחוק {במקום ובזמן} , רואים שאולי זו דרכו של עולם : ה"זקנים" בונים וה"צעירים" בטוחים שאם יהרסו ויבנו מחדש, זה ב ט ח יהיה מוצלח יותר .... והפחות ציניים אולי יכנו זאת "המחזוריות שבטבע". והיותר "דאגניים" טוענים שלאדם, ליצור האנוש הקטן על פני הכדור הזה , יש חלק לא מבוטל ב"דהירתו" של הים הצעיר מזרחה .....

© כל הזכויות שמורות 

לאפי כסיף - שדה ראיה

מצאו אותנו בפייסבוק

  • Facebook Social Icon
אפי כסיף לוגו נבחר-2.jpg