{ נחל נקרות }
4 ימים של ליווי מינהלתי למסע מסכם של ש"ש ים מ"דרך לוטן". הרבה זמן של לבד ( לא בודד.... אני עם נפש אהובה מקרוב, א נ י .. ונפשות אהובות מרחוק, בבית/בעורף...). קורא את ספרו הנהדר של דוד הרועה- "בגלל הרוח- במסע אל הלב הפתוח". אולי זה, אבל בוודאות גם הנוכחות שלי בשקט הזה, בתוך משחקי האור והצל של הרים חשופים, ערוצי נחלים רחבים, שיחים ועצי שיטה המפוזרים פה ושם. פוגש צבאים ממרחק אפסי ואפילו משפחת זנבנים ששיחקה עם עצמה מולי, מחוץ לשמשה הקדמית של הרכב ולמרגלותי, על הקרקע, תוך גילוי סקרנות וקירבה שלעיתים רחוקות אני זוכה להם. כל אלו, מביאים אותי למודעות עצמית גבוהה המושפעת ממרכיבי הטבע השונים הנ"ל ולשיחה של ממש עימם ועם עצמי.
וכשאני נושא עיני מצילה של השיטה מתחתיה חניתי בהמתנה ארוכה, ראיתי את ה"שכנים שלי" - את החי, המת והמת-החי ( עצי שיטה).
ועלתה בי המחשבה , לקראת השנה החדשה בפתח :
ומה אני ? חי , מת, או חצי .....
מה את/ה ?
לשיטים אין בחירה.
לנו יש : לחיות כמו מתים , לחיות "חצי חיים" , גם וגם , להתפשר .
או לחיות את החיים במלואם.
והלוואי ותהיה לכולנו