{ טיול לכרמל : מחניון האגם, בית אורן,נחל ספונים}
אוקטובר 2019
אם תשימו לב, הטיול לכרמל התבצע כבר לפני כחצי שנה. עד היום לא היה לי "דרייב" לכתוב את הסיפור על התובנה שקיבלתי במהלכו.
בימים אלו {31.3.2020 } , ימים של קורונה , משבר גדול בחיינו, צפה לי החוויה הזו במלוא עצמתה וזה ה"דרייב" שכנראה חיכיתי לו . לא ברצון, לא מתוכנן, אבל זה מה שקרה.
ביום סתווי חמים, יצאנו לטייל בכרמל.
בקטע הטיול הראשון שיצא מחניון האגם , הלכנו עד לעין אלון. משם טיפסנו לכוון משמר הכרמל- מחצבות קדומים וירדנו לכוון ערוץ נחל אורן. בכל קטע ההליכה הזה , עברנו בחורש עשיר, עתיר בצמחי החורש הארצישראלי על כל גווניו- בני שיח, שיחים, עצים ומטפסים.
כשהתחלנו לעלות לרכס עליו יושב קיבוץ בית אורן, רכס מתלה, ובירידה לכוון נחל ספונים, היכו בנו מראות השריפה הגדולה של 2010. לפני שירדנו לשולי נחל אורן כדי לעקוף את בית אורן מדרום, ראינו את קצה האנדרטה לנספי אסון השריפה ודיברנו על זה מעט. ועכשיו מהרכס ולכוון חלקו התיכון של נחל ספונים, פגשנו "טבע אחרי משבר".
בלטו בשולי השביל ועל השטח כולו, הקוצים והשיחים הקוצניים , כשמובילות הסירה הקוצנית והקידה השעירה. הן, ובני השיח השונים, הראשונות לעלות על שטח שעבר טראומה אקולוגית של השריפה הגדולה. לעיתים אף נתקלנו בגזעים שרופים שסיפרו לנו על האסון שקרה בשטח זה ופה ושם גם בעצי אורן צעירים שהתחדשו , ואף אלונים ואלות צעירים. אלו האחרונים , בפיזור רב אך מרשים של כושר הישרדות.
זה התהליך הטבעי אחרי משבר אקולוגי כל כך אינטנסיבי : קודם עולים החד שנתיים והשיחים הנמוכים {קוצים וסירה קוצנית}, תאבי אור השמש. קוראים לזה "בתה". לאחר מכן, פה ושם, השיחים הגדולים יותר שזרעיהם נובטים בסמוך ל"כרי הקוצים"- הקידה השעירה. ולזה כבר כינוי אחר – "גריגה".
ובחסותם של כל אלו, זרעי האורן ובלוטי האלון ששרדו והצליחו להשריש – מתחילים לצמוח העצים של החורש. ואחר כך יטפסו עליהם המטפסים וסבך החורש ילך ויתפתח בתהליך הסוקצסיה , במגמה להגיע לשיאו.
זה הראציונאל וזה תהליך טבעי של התאוששות והתחדשות החורש.
לראות תופעה כזו בפרספקטיבה של כמעט עשור , במהלכו מתפתחים ונראים לעין כל הסממנים של השבר, של כוחות ההרס של השריפה , שיקף לי את התהליך המהיר יותר החל אצלנו בני האדם בכלל ובפרט אצלי.
באסון, ארוע עצמתי , משבר גדול, באים אצלי לידי ביטוי כמעט אחד לאחד , שלבי "הסוקצסיה".
1. ריק, תחושה של ריקנות, קהות חושים, אבל.
2. מגדל קוצים !!! לא רוצה נחמה, עידוד , חיבוק . רוצה להיות לבד עם המשבר , לתפוס מרחק מאחרים.
3. עם הזמן, קצת מתרכך ונפתח . עדיין "שיח קוצני" , אבל מתחיל לשאת פרחים {כמו פרחי הקידה השעירה הצהובים ומפיצי ריח עדין} , להיות חלק מסביבה ששומרת על "מחזורי החיים" ואפילו מאפשר "נביטה מחדש" , חזרה לתהליכי התפתחות.
4. במשך הזמן, מפתח "ריפוי והתפתחות" – החיים ממשיכים ואני מגדל שוב שורשים, גזע, ענפים ועלים. חוזר למסלול חיים נורמאלי . מייצר פירות וזרעים וממשיך את חיי עם "חברת החורש" – החברה האנושית שלי, גם במסגרת המשפחתית וגם עם הסובבים אותי.
5. לאחר עוד זמן ובשלב ההתפתחות הנוסף , מצליח לתת משנת ותמיכה לאנשים אחרים ש"יטפסו" וישענו עלי.
6. זה לא ששרידי השריפה/המשבר נעלמים. יש צלקות שחורות/שרופות בגוף ובנשמה. אבל לומד לחיות איתן ולאט לאט, למרות שהן נשארות, הן מתכסות בצמיחה חדשה, בפרחים ובחברים חדשים במעגלי החיים שלי.
*** ואני מודע לכך שלמרות שהתהליך שראיתי בכרמל ממש משקף אותי , הוא לא בהכרח התהליך שעובר על כולןם. בעיקר לא השלב "הקוצני". יש כאלה שצריכים מייד חיבוק ורכות וקבלה כדי להמשיך ולתפתח אחרי משבר.
וכעת, כשכולנו שוב חווים משבר גדול, משבר הקורונה, חישבו על 2 דברים חשובים :
1. הטבע ממשיך לשקף,לספר ולהנחות אותנו בתהליכי התגברות על משברים. להנחות אותנו בתהליך מחזורי שבו מכל שבר צומחת גדילה והתפתחות.
2. שכל אחד מאיתנו, כאשר יעמיק להתבונן , דרך העיניים, כל החושים ובעיקר- דרך הלב, יכול להגיע לתובנה הזו , להתעודד ולהתחזק ממנה.