איזור שדה בוקר ; שבת 2.12
שיטת נגב ענקית {ראו את "ננסי האדם" העומדים לידה}
זקנה מופלגת, אבל עוד לא "נס ליחה" . ירוקה-אפורה , כמו כל צמחי המדבר שלעיתים רחוקות הם ממש ירוקים.... אפילו פורחת ועושה פרי בעונה המתאימה.
ניצבת בערוץ-ואדי רדוד כבר מאות שנים
ויכולה לספר לנו ה מ ו ן סיפורים . למשל....
על בדואי זקן שיש בצילה , הכין לעצמו ארוחה צנועה {ליבה, לבנה ואולי תמר לקינוח} ותה מתוק רותח. והכל קטן וצנוע , החל ממדורה קטנטנה אך מספקת ועד לכמויות מזון קטנות ומספקות.
וליד הבדואי ישב נכד צעיר , ילד סקרן שעזר לסבו לרעות את צאן המשפחה. והצאן רועות בערוץ הרדוד, בין שיחי רותם ויפרוק וזוגן , לוחכות את הדגנים הגדלים ,אולי זכר לימים קדומים בהם שלטו אלו, בחסות האדם בערוצי הנחלים .
והסב מספר על זמנים קדומים , בהם היה גם הוא ילד רך בשנים, שליווה את סבו באותו הערוץ בדיוק , אחרי הגשמים , כאשר העשב גדל ויכול להשביע את הצאן והגמלים ; על שנים בהן נדד עם משפחתו בין הרי הנגב ועמקיו, בחיפוש אחרי שדות מרעה ומקורות מים, נוטים את אוהלם פה ושם.
והנכד שואל את הסב- "מה אלו הטרסות הבנויות לרוחב הואדי" ?
והסב מספר על אבות-אבותיהם הקדומים , שבט ה"נבטו" העז והאמיץ. עם של נוודי-מדבר , שהפכו מלווי שיירות של מאות גמלים נושאי כל טוב הדרום הרחוק- תבלינים ובשמים. והשיירות עברו פה, בנחל עץ , בדרכם מהערבה במזרח לים במערב. גם הם חנו ונחו בצילה של השיטה , נתנו מרגוע לגופם ונפשם.
"ומה עם הטרסות ?" שואל הילד , שכדרכם של צעירים, אצה לו הדרך וממהר הוא , השד יודע לאן, אבל תשובה מהירה מבחינתו –חייבת להיות.
"סבלנות" אומר הסבא, "סבלנות" . "ראה את השיטה שעומדת כאן , רואה ,מקשיבה וממתינה עשרות שנים, עד שיבוא סבא כמו סבי או סבא כמוני ויספר את סיפוריה . סיפור עתיק על שבטים נודדים שהפכו לחקלאי-מדבר מומחים, מנצלים כל ערוץ, כל פיסת קרקע שטוחה , שומרים עליה ע"י בניית "מחסומי זרימה" שלוכדים את המים השוטפים בחורף, עוצרים סחף פורה ומחדירים את המים לעומק הקרקע. וכך יכלו אבות- אבותינו להתקיים גם מחקלאות מפוארת, בין אם בגידול שעורה על הטרסות {ובעזרתה האכילו את סוסיהם האצילים, סוסי-ערב המפורסמים, אותם טיפחו והשביחו במשך מאות שנים} ובין אם בגידול עצי שמן – זיתים וגפני-יין משובחים ".
"ואת כל זה ראתה השיטה ?" שואל הילד. "בת כמה היא ומתי קרו כל הדברים האלה ? "
אומר לו הסב , עם חיוך בן מאות שנים, עיניים בורקות-צוחקות ובהן חכמה של דורות :
"אולי ואולי לא {"קאן, ואללה מא-קאן " בלשון נוודי המדבר : "היה או לא היה"} , בני היקר.
אולי אבות אבותיה של שיטה זו, שגדלו בשולי הטרסות של אבות אבותינו, הן השיטים שהעבירו סיפור זה מדור לדור, ב ד י ו ק כ מ ו נ ו : אנכי ואבות אבותי. "
ואני , חברותים, אינני בדואי זקן, אבל רוחות המדבר, השיטה העתיקה וחבריה הצמחים, בעלי החיים החולפים לידה ובכלל, גלי אבנים וחורבות ...
כל אלו מספרים לי את סיפורי המדבר
ו א נ י מ ס פ ר א ו ת ם ל כ ן ם .........