הייתי ברמות מנשה. המון מים זרמו ביובלי נחל דליה , אותם חצינו בבוץ די עמוק. הנעליים והרגליים נרטבו , היה "כבד" ללכת , לפעמים.
א ב ל הלב חגג !!! הנשמה התרחבה !!! אושר גדול !!!
אני מטייל לא מעט ובכל עונות השנה. מה שראו העיניים והלב הפעם, היה כמעט בלתי נתפס . אולי בגלל חילופי מזג אויר תכופים, בין ימים חמים לימים גשומים ; אולי בגלל שילוב בלתי רגיל של חבורת מטיילים נהדרת {אתם יודעים, חברותא היא מפתח להרבה דברים טובים....} ואולי סתם- כי כל מה שהטבע זימן לנו, השתלב בצורה מופלאה .
ת ס ת כ ל ו ר ק ע ל ה צ ר ו ף ה ב א {חלק קטן מכל מה ש"בלעו העיניים"}
ועוד ה מ ו ן , ה מ ו ן פרחים מכל המינים והסוגים, הצורות והצבעים.
חגיגה מ ט ו ר פ ת של אברי רביה חשופים, קוראים ל"פועלי הרביה " – החרקים , שיעשו את עבודתם ויסייעו לייצור הדור הבא. כל פרח והמאביק שלו ,החרק הספציפי שרואה את צבעיו והשירטוטים המשגעים של שבילי – צוף שיתגמלו אותו על עבודתו {או לא , כי יש גם "כאילו" ומעשי רמיה קטנים , בדיוק כמו בחיינו ...}; כל פרח והחרק המתאים לגודלו, לצורתו ולצבעיו.
ומבחינת המאביק המותאם למואבק, מ מ ש לא משנה הגודל, הגובה מעל פני האדמה, כמות הפרחים של אותו צמח הקוראים לו : "בוא והצטרף לחגיגה". ואפילו לא משנה שיש שכנים, סמוכים, גבוהים ונמוכים שמסתכלים או לא , כי גם הם עסוקים בחינגה הענקית הזו. ולפעמים, אפילו שפה יש להם , לומר אחד לשני – "די שבענו ; לא רוצים יותר או לא צריכים יותר " , כמו העכנאי שפרחיו וורודים, אבל אחרי ההאבקה הם "מרימים דגל כחול" לסמן כי שבעו ; או כמו הכלנית האדומה שמייצרת טבעת לבנה במרכזה אחרי ההפריה.
עד שלפעמים, אפילו החרקים נדבקים מכל ה"סקס" הזה:
ותארו לעצמכם {בלי "להגזים לכוון הסקס" דווקא.....}
איזה עולם נפלא היה לנו, אם גם אנחנו היינו מסוגלים להגיע
להתאמות נפלאות כאלו ;
לחשיפה ופתיחות שיש עמה ברכה ופרודוקטיביות ;
לרמה כזו של תקשורת ושיתוף פעולה .......
Comments