עגורים, נדידה וכיוונים

{נחל חווה}

סוף מרץ 2018

בשבוע שעבר היינו בנחל חווה , בסדנה עם ליה נאור. לא קל . עיסוקים במחשכי הנפש , בצום ובתנאי שטח לא "מפנקים". תהיות, מחשבות, טקסים אישיים ויתר התנסויות המעלות המון התחבטויות וסימני שאלה.

ואני, כדרכי, מחפש תשובות וחיזוקים מהטבע ומכל יצוריו. והיו לי לא מעט . בין אם זה יעלים המקבלים את פני , בין אם טריסטרמיות משרקקות בקולי-קולות עם היכנסי לתחום המחיה שלהן, ובין אם עורב שחור שספק מקלל ספק מברך אותי ביעף נמוך מעל מקום שבתי למרגלות המצוק ובקירקור צרוד ומקוטע.

אבל המרשימים מכל היו העגורים. בשעת צהריים די חמה , כשאני מחפש מקום חדש שיצל עלי ויעזור לי להמשיך בהירהורי , לפתע שמעתי אותם מתקרבים. שמעתי , אמרתי , משום שאת קולם אני מכיר שנים רבות : מעין חיצרוץ , סידרת תרועות קצרות ורמות הנשמעות כקיצור של שמם- "גור-גור-גור ...". נשאתי עיני לשמים וראיתי אותם : להקות להקות המונות כל אחת כמה עשרות פרטים , מסודרים בצורה האופיינית של ראש חץ . אחת הלהקות ,שמנתה כמה מאות פרטים,שצורתה צורת מערבולת, עסקה בנסיקה מעגלית , עליה לגובה תוך "תפיסת" אויר חם עולה . עליה לצורך המשך הדרך בדאיה ותעופה המחייבת, כדרכם של העגורים, נפנופי כנפיים מלאים , איטיים יחסית אך מספיקה בשביל "לדחוף" קדימה. מדי פעם, נטשה את המערבולת קבוצת עגורים, הסתדרה בראש חץ והמשיכה כלהקה מגובשת במעוף, תוך המשך תרועות וקריאות. באחת הלהקות, פרש עגור מ"זנב" החץ משום מה , ומיד הצטרפו אליו שניים מחבריו, יצרו משולש והדביקו את הלהקה שהמשיכה במעוף צ פ ו נ ה . כל הלהקות מכוונות לצפון ; באות מהדרום הנוח יותר בחורף ונודדות צפונה עם בוא האביב , לארצות אירופה {ואף עד פינלנד יגיעו !! }, שם תבלינה את הקיץ הנוח , תתרבינה ותחזורנה על התהליך הזה , חוזר חלילה.

במשך שעה קלה עקבתי אחרי היצורים המופלאים הללו {ציפורים גדולות וברורות ,גם בגובה רב; רגלים משוכות לאחור וצווארן פשוט קדימה, כאילו "מושך" את כל הגוף לכוון הנכון}. עד שהאחרונה שבהן נעלמה ותרועותיהן הלכו ונמוגו.

איני רוצה בסיפור זה להכביר מילים ומשפטים המתארים את הציפור הנהדרת הזו, את מראה ומינהגיה , את הגורמים, הסיבות והנסיבות לתופעת הנדידה העונתית , מה זה נותן לציפור, וכיצד המין האנושי חקר, בדק ומצא ועכשיו, מה שהציפורים עושות כהרגל, באינטואיציה, אנחנו בני-האדם "מתרגמים" לשפתנו המדעית המלאה הכרת-ערך-עצמי של חוקרים רבים, במקום רק להתבונן ולהעריץ את דרכי הטבע ואפילו להעריך את המסתורין הקיים בהן לפעמים....

ונשארתי עם החוויה . עם התובנה הרשומה גם במקורותינו , אותה זכרתי במעורפל, אבל ידעתי שהעגורים מופיעים גם בה : "גם חסידה בשמים ידעה מועדיה ותור וסיס ועגור שמרו את עת בואנה" (ירמיהו, ח', ז'). עם ההבנה שדרכי הטבע מוטבעות עמוק בנו, היצורים האנושיים, המהווים חלק בלתי נפרד ממנו. בין אם אנו מכירים בזה ובין אם לאו. בין אם אנו מודעים לכך או שאנו מדחיקים זאת.

והתרגשתי מהסימן שנתנו לי עופות מופלאים ונהדרים אלו. הסימן המחזק את "דרכי צפונה" . המודיע לי כי הגיעה השעה ללכת לדרך שהגורל/היקום התווה לי . כי הטבע ולא אני "שומר עת בואי" והיעוד שלי הוא בכוון אליו מצביע היקום עבורי.

כמה אנקדוטות על ע ג ו ר י ם :

* העגורים מתקשרים ביניהם בקולות רמים, וכאשר להקה כזו חולפת מעליכם זו חוויה ויזואלית וווקאלית משמעותית במיוחד. קולותיהם נשמעים כמו "גוּר-גוּר-גוּר" ויש האומרים כי מכאן שמם - עגור. באור אחרון, עת מצטרפים אחרוני העגורים ל"כינוס" לינה באגמון החולה, למשל, שאון הקרקורים כה חזק, עד כי אפשר בקלות לדמיין שהם עורכים דיונים סוערים על מעללי היום ומרכלים על חברי הלהקה ...

* העגור נקרא בארמית כרוכיה, והביטוי ״מצווח ככרוכיה״ פירושו קורא כעגור.

* לעגור גוף וצוואר ארוכים, זקופים ותמירים, במיוחד כשהוא עומד. איכויות אלה העניקו את השם "עגורן" למנופים הגבוהים המוכרים לנו מאתרי הבנייה.

* העגור הוא ציפור אנושית להפליא: ראשית, הוא דוגמא מדהימה לזוגיות. זוג עגורים לעולם לא ייפרד, ואם אחד מבני הזוג מקפח את חייו, האחר יעדיף להישאר אלמן על פני התחברות לאחר. הנאמנות הזו מאפיינת גם את יחסם למשפחה כולה. את רוב היום יעבירו העגורים בקרב התא המשפחתי ורק לקראת ערב או בעת הנדידה יחברו למשפחות אחרות ויטוסו בלהקות גדולות. המין הנפוץ בארץ, הוא עגור אפור (Grus grus).

* במעופם מרשימים העגורים במיוחד, צווארם מתוח לפנים והכנפיים נעות מעלה ומטה בתנועות מלכותיות...על פי המסורת היפנית חיים העגורים אלף שנים ולכן נבחרו לסמל של תקווה, אושר, שלום ואריכות ימים.

* העגור הוא יצור אהוב במיוחד על אומני קיפול הנייר, האוריגמי. אגדת עם עתיקה מספרת, כי מי שיקפל אלף עגורים יזכה להגנה מפני חולי ודווי.

* העגורים הם ה"מפורסמים" שבדיירי עמק החולה. בתום נדידת הסתיו נשארים בו כ-10,000 עגורים. בעבר הייתה נוכחותם הממושכת גורמת נזק כבד ליבולי השדות, אך כיום נמנע הנזק בזכות פרויקט מיוחד שיזמה החברה להגנת הטבע בשיתוף עם הקרן הקיימת לישראל והחקלאים. על ידי יצירת מקור מזון חלופי לעגורים, הם הורחקו מהשדות ורוכזו בשדה אחד, שהפך עם הזמן לאטרקציה תיירותית ייחודית.